הבוריקה של משתתף בתכנית אוכל בטלוויזיה הזכירה לי את הבריק הקבוע בימי חמישי של ילדותי, בשיכון 102 בצפת, שאימא הייתה מכינה ואומרת: “אף פעם אל

בזמן המאבק על הגולן, היו שוחרי טוב שהציעו לחכור מסוריה את השטח ל-50 שנה, ל-100 שנה. התנגדנו לזה בכל תוקף. הוויתור הכי קטן הוא תחילתה

האלבום “שרים הדודאים” הראשון הצליח מאוד. מה אני אומר מאוד, הרבה מעבר למצופה. מסתבר שגם בעידן הטראפ (זה טראש-ראפ? הבנתי נכון?), אנשים, בטח המבוגרים יותר,

סופי פיינשטיין גרה באניעם והיא בעלת חווה אקולוגית, שהיא גם הבית שלה. לתחושתה, דבר אינו שלה, הכול מושאל לה. היא לא הבעלים, אלא “שומרת הגן”

אליחי דגן ז”ל, בנם הצעיר של יעקב ושרה מרמג”ש, היה מדריך טיולים, סנפלינג ומטפס מצוקים. יותר מכל זה – תמיד אהב לעזור. משפחתו הקימה לזכרו

אשכול “אביטל” פתח את השנה בפעילות ענפה, אותה מעבירים ש”ש-ינים של “בני המושבים” ומדריכי ארגון הנוער של “השומר החדש” קומונת “חרמון” – גרעין “עודד” של

היא מאמינה ש”אנחנו מושלמות בדיוק כפי שאנחנו”, בכל גיל וצבע שיער. אמנית שיוצרת בובות, פיות ומכשפות ואימא לילדים בעלי צרכים מיוחדים. האורחת שלי לשבת היא

השנה מציינים 45 שנה למלחמת יום הכיפורים, מלחמה בה ספגו חטיבות השריון אבדות קשות. לאחרונה נערכו טקסי התייחדות באנדרטאות הגולן, במעמד המשפחות השכולות לאורך השנים,

תאגיד “מי התנור” שם קץ לריחות ממנו סבלו תושבי מסעדה במשך שנים רבות, כשחנך את תחנת הביוב המזרחית המחודשת ביישוב בטקס בנוכחות עשרות משתתפים יח״צ