נאור דנין, זמר צעיר, מופיע הרבה כבר שנים, עכשיו עם דיסק ראשון – “תכליט”. גם לי אין מושג מה אומרת המילה הזאת, גם אחרי ששמעתי

חם באוזן – בני איתן 40 שניות לתוך השיר הראשון, ידעתי שיש לי אוצר באוזניים. לפעמים, אתה פשוט יודע. גמליאלי פותח עם שיר הנושא, למעשה

שמיע הוא הרכב אינדי רוק נושך, שלא מפחד מלכלוך. פרויקט שחושף, בין סאונד גיטרות סמיך לגרוב חורך, רצף מנטרות שמספק זווית הסתכלות שונה על החברה.

  שני תהליכים עוברים על היצירה של עידן רייכל בשנתיים האחרונות (ספוילר: את שניהם אני לא אוהב). הגאונות המוזיקלית של רייכל מעמידה אותו (ואתו –

דרך ארוכה עברה להקת מרסדס בנד, ובעיקר הסולן, גל  תורן, מאז “בואי ונביא לך ת’פאנק”, עבור ב”הבלדה למחלקה להלבשה תחתונה” ועד הנה. באלבומה הרביעי “מה

האנג’לסי, הרכב ישראלי באנגלית, התחילו ב-2011, כמו עץ נופל ביער. חזרות, הקלטות וכלום. אחרי איזה זמן, איכשהו (?) התגלגל חומר שלהם לישיבת הפלייליסט הקדושה של

אפרת אליהו היא זמרת-יוצרת צעירה וזה החומר הראשון שהיא משחררת החוצה – 7 שירים וקטע אינסטרומנטלי. מהשנייה שהיא פותחת את הפה, אפשר להבין שיש פה

עמרי נובל הוא סולן וכותב החומר, שבשיחוק חביב נקראת הלהקה – האצילים. כפי שהם מעידים על עצמם, הם עושים “גוד טיים”, במוזיקה על מה שמדבר

מאז שנצצה לי צרויה להב בשיר “הים כבר לא” (רמי קליינשטיין, כדאי לכם), אני מחכה לעולם שיבוא ויפתח את הנייר המקופל שהיא. לבד מהאדמו”ר אריאל