תכניות הריאליטי (מציאוּת) הן ההפך מהמציאות. במציאות שלנו, אנחנו הרי לא זמרים באודישנים ולא שורדים בשיניים על איזה אי. אבל כן אפשר ללמוד מהן דברים

הוא מורה דרך ותיק ומוציא טיולים על סאגווי. לאחרונה, התחיל לחתור בקיאק. אוהב את הניוקי שאשתו מכינה ואת האוויר של אלוני הבשן. האורח שלי לשבת

בסוף שנת הלימודים הזאת, הבכורה מסיימת שלוש שנים של שירות לאומי משמעותי כפארמדיקית במד”א, השמיניסט סיים 12 שנות לימוד והרביעי עולה לחטיבה. חגיגות “מכל הרגעים

היא מפיקת אירועים, פדנטית עד הקשקש. עד שהגיעה לעין זיוון, נהנתה, לדבריה, מהריק של המרכז. חולמת להקים פנסיון ענק לחיות נטושות. האורחת שלי לשבת היא

הוא רכז נוער דתי וצלם בהתהוות. דור שלישי בגולן. מתגעגע לרבותיו, רונצקי וקרוב ומתמצת את הכיף בשבת שלו: “בית. אישה וילדים”. האורח שלי לשבת הוא

לאהוב יין למדתי אי שם, בחגיגות ה-40 לחיי. דובדבנים, לעומת זאת, תמיד אהבתי. משהו בשילוב של המתיקות והחמצמצות. ליקר דובדבנים? אהלן וסהלן אי שם, בחגיגות

נולדה בדנמרק והתגיירה בארץ. היא גם מורה וגם ארכיאולוגית, סורגת סריגים נורווגיים וקוראת המון. האורחת שלי לשבת היא אסטריד קמפן חסדאי קצת על עצמך, משפחה

לבית סבתי ז”ל, לא נכנס חלב. אף פעם. אצל הוריי, התקדמות, היו כמה כלים חלביים, מוחבאים בשוּ-שוּ במקלחת, שלא יגיעו מטבח. אני, התקדמות, כבר לגמרי

היא גבנית (ברור) מחלב כבשים ובחג היא תכין קישים, פסטה מוקרמת, בורקס גבינה וחצילים ממולאים וגבינה ולמה לא, אפילו עוגת גבינה. האורחת שלי לשבועות היא

יום אחד, אחרי ממוגרפיה, נקראה לשיחת רופא, שהחריבה עליה את עולמה. אחרי ניתוח, טיפולים, הקרנות, מחשבות, חיוכים, בכי ותודה אחת ענקית לבורא עולם, מצאה את

חמישה שותפים בחינוך – הקב”ה, הילד, ההורים, החברים ובית הספר. בית הספר, במקרה שלנו, ישיבה תיכונית חיספין, הזמין ל”שבת הורים”. לא רציתי. באתי עם אנטי.

היא מגיל תשע בגולן ומי”ב, עם עומר. ביחד הם העזו והצליחו והיום הם הבעלים של ה”פיצהלה במרום גולן”. פנאי אומנם אין, אבל המבורגר תמיד יתקבל

פגשתי זוג נחמד שהתיישב לקפה. מעל כל הוויכוחים וחילוקי הדעות שלהם, נמתח גשר השנים הרבות, 40+, שהם ביחד. דיברנו על קברים, איך לא, קברי צדיקים

אהוד מנור זיקק את כל הישראליות הנכונה-לתמיד במשפט המופתי – “אין לי ארץ אחרת”. באמת אין לי וגם לא כנרת אחרת, עם מנגל פח והמוני