היא מחברת את הלא–מודע עם המודע, את ההיגיון עם הרגש, את פעם לעכשיו ואת הרוח והאנרגיות עם המציאות והחיים יוצא מזה קסם. האורחת שלי לשבת

אחרי ש”גנבו” לנו את יום האם והפכו אותו ליום המשפחה, נזכרתי במשפחה הגרעינית, איפה גדלנו ועם מי. משפחה אמנם לא בוחרים, אבל היא הנכס הכי

כמה דאגות סוחבות אימהות על הגב שלהן. כשהילדים גדלים, הדאגות גדלות אתם ובכל  שלב, נוספת עוד דאגה לסל. גם לאבות יש אחריות, אבל זה טור

היא בת בני יהודה והחברה הכי טובה שלה, אימא, עדיין שולחת לה קובה סלק, בשישי בצהריים. מנהלת ההדרכה והפרויקטים של עמותת “רוח הגולן“. האורחת שלי

נולדה בארה“ב, מגיל 7, בארץ ובגיל 14, הודיעה לכל העולם שיהיה לה חדר כושר  לנשים. אמרה ועשתה. האורחת שלי לשבת היא אביגיל דימנט קצת על

אנחנו בוחרים איך ייראו החיים שלנו. לא תמיד מה שאנחנו רוצים ובוחרים זה גם מה שיקרה, אבל לנו יש את האפשרות לנסות להשפיע שהבחירה שלנו

היא ניצלה פעמיים מפיגועי תופת, אוהבת את החיים והם אוהבים אותה. עוסקת בתיירות וסופרת את הגשם. במטבח – חזק במורשת הטוניסאית. האורחת שלי לשבת היא

היא יו“ר הנהלת הקהילה במושב יונתן, מנכ“לית בית ההארחה “קשת יהונתן” ועוד כמה דברים. המאכל האהוב – דג בורי ברוטב קוצ‘יני. בשבת, מרפרפת ביסודיות בעיתון.

יש לזה דוגמאות אין–ספור. הפעם, מעשה בעני, שחפר טיט לפרנסתו ויום אחד מצא אבן טובה. כך התגלגלו העני והיהלום מעשה בעני אשר עסק לפרנסתו בחפירת

אחרי 10 שנים בשורות חברה סלולארית, עזב והלך לחיות את החלום – בחינוך. גדל בקצרין מגיל 3 ושיחק בוואדיות בסביבה. האורח שלי לשבת הוא יוני

ניהל את “פירות הגולן“, ניהל את “יקבי רמת הגולן” בעשור המשמעותי שלהם ועכשיו הוא עסוק רוב הזמן בברידג‘ – התעמלות למוח. האורח שלי לשבת הוא

בנצי מלמד, מיונתן, איש יקר ומתוק, נפטר השבוע, אחרי שנים של התמודדות גבורה עם מחלה קשה. לא משנה מה, תמיד כשנשאל לשלומו, ענה: “עושים חיים

אדריכל ומעצב פנים והכיף הכי גדול שלו הוא לבנות לאנשים את בית חלומותיהם. האורח שלי לשבת הוא אמיר שלוש קצת על עצמך; משפחה ילדים “אמיר

וגם אין כמו פינוק של אימא ואין כמו המבט של אימא (עוד פעם רזית?). לא משנה בני כמה אנחנו ומה מצבנו בחיים, דאגה וחום ואהבה

שיחה שהתחילה לא טוב ברכבת, עם אישה אנטי–דת, התקדמה בהמשך למשפט הסיכום שלה: “אתם לא כל כך גרועים כמו שחשבתי“. לרגע אחד, הייתי נר שהאיר